יום ראשון, 18 ביוני 2017

הראפרית ליידי לשור טוענת שהציעו לה כסף בשביל לפתוח במריבה עם ניקי מינאז'

תוצאת תמונה עבור ‪lady leshurr AND NICKI MINAJ‬‏

ראפרית בריטית שצוברת תאוצה לאחרונה בשם ליידי לשור, אומרת כי אטלנטיק רקורדס הציעו לה 250 אלף דולר בשביל להתחיל מריבה עם ניקי מינאז'.
ניקי ידועה בתור זמרת ההיפ הופ המצליחה ביותר העשור מבחינת מכירות, טבלאות, באז באינטרנט והערכה. אין ספק שלניקי מינאז' יש עוד דרך בכדי להפוך לאגדה כמו קולגות עבר בתחום כמו מיסי אליוט, לורן היל וכדומה - אך היא עובדת קשה בשביל להמשיך במסורת שלה ולקדם את המותג 'ניקי מינאז' בכדי שיזכר לעוד הרבה שנים.
האינטרנט הוא פלטפורמה שבשנים האחרונות תפסה תאוצה רבה מאוד בתעשיית המוזיקה. לא מזמן, הראפרית ראמי מה גם היא התחילה במריבה עם ניקי מינאז' וכתבה עליה דיס בשם SheEther שמסמפל מנגינה של שיר-דיס אחר שראפר בשם נאס (הבן זוג הנוכחי של ניקי, לטענתה) יצר נגד ג'יי זי בעבר הרחוק.

בסרטון הנל הראפרית הבריטית מדברת על ההצעה, וכפי שאנחנו כבר יודעים - שהיא לא הסכימה לה. למה אתם שואלים? מסתבר שלריב בטוויטר מביא באז ורעש, עוזר לאמנים להתפרסם וזה לא מפתיע שיש אמנים שמתעסקים בזה במקום בליצור מוזיקה - אבל זה די מפתיע כשזה בא מחברת הקלטות רשמית וגדולה כמו אטלנטיק רקורדס. אין ספק שהמריבה בין ראמי מה לניקי השנה עזרה לראמי מה להתפרסם הרבה יותר ממה שהייתה קודם לכן. אך בואו לא נשכח שאם אמנים ישענו על ריבים בטוויטר ועל כך יבססו קריירה - גם המוזיקה שלהם וגם הקריירה שלהם יראו כמו כשלון לטווח הקרוב-והרחוק.

יום שישי, 9 ביוני 2017

קייטי פרי משחררת אלבום חדש בשם Witness



קייטי פרי כבר לא אותה קייטי פרי של פעם. ובכן לא ב-180 מעלות, אבל עדיין ישנו איזה שהוא שוני. היא הרבה יותר גימיקית, הרבה פחות מצליחה והרבה יותר חופשיה במוזיקה ובהבעה שלה. האם כל זה היה ניסיון בשביל להפוך את Witness לאלבום רועש ומרעיש, או שזה באמת תהליך שרצתה לעבור עם עצמה הרבה זמן וכרגע זה התפרץ לה על אלפיים? מה שזה לא יהיה, קייטי מביאה ארה קצת מבולגן אבל עדיין אחד כזה ששומר על הכבוד שלה כאמנית. אמנים אוהבים לדחות אלבומים, לגנוז, לעבוד עליהם מחדש ולמחוק אותם ברגע שהקהל לא מגיב טוב לסינגלים שיוצאים לפני האלבום. Chained to the rhythm יצא בתחילת פברואר השנה ולמרות שקיבל בוסט ענק מהלייבל שלה ברדיו ופרומו מטורף בכלל מסביב ההצלחה שלו הייתה פושרת למדי, כמובן עבור סינגל בכורה של קייטי פרי. בואו נשווה לרגע את California girls או Roar (סינגלי בכורה מאלבומים קודמים) אל הסינגל הזה ונראה את ההבדלים. צ'יינד לא נכשל אבסולוטית, אבל ההצלחה שלו הייתה בינונית והקהל הגיב בצורה פושרת. לפחות זה שבאמריקה. פרי לא מתייאשת ומשחררת סינגל נוסף מהאלבום בשיתוף פעולה עם Migos שהוא הרכב נורא חם כיום בתעשיית המוזיקה. לשיר קוראים Bon aptit והוא אולי אחד הסינגלים הכושלים ביותר של קייטי מבחינת ההצלחה. עם זאת, בין האהובים עלי שלה. ולא רק בגלל שהוא קליט וכיפי, אלא כי הוא נותן וויב שונה לגמרי אבל עם זאת מאוד פופי. זה לא נראה כמו שיר אחר של אמן אחר, אלא כמו שיר של קייטי פרי שהתפתח לזה. הדימויים על האוכל גם היו נורא טובים בעיני. - ועם זאת, למרות שהסינגל נכשל, בתוך פחות מחודש קייטי פרי משחררת את הקלף האחרון שלה בשרוול שזה סינגל עם ניקי מינאז' בשם Swish Swish. קייטי מספרת שהיא נורא רצתה לשתף פעולה עם ניקי באלבום, היא שלחה לה כמה שירים שתבחר במה להתארח וניקי בחרה את סויש סויש.


השיר הצליח קצת יותר מבון אפטיט כרגע, ועדיין, לא מתפוצץ או הופך את עצמו לסינגל מצליח בפני עצמו. יש כבר 20 מיליון צפיות לאודיו שזה מעולה, אבל השיר לא מצליח להתרומם למקום גבוה במצעד האייטונס ולהישאר יציב שם, ובנוסף מתחיל לאבד מהכוח שלו מוקדם מהצפוי. עם זאת, קייטי וניקי עובדות על הקליפ שאמור להשתחרר בקרוב מאוד ואולי יכול קצת להציל את המצב. כולנו יודעים שוידאו-קליפים זה הצד החזק של קייטי ואפילו עם בון אפטיט זה מאוד עזר לה (הקליפ שלו הצליח מאוד יחסית לשיר שלא הצליח בכלל).




האם הציבור הוא הבעיה, או קייטי, או שניהם ביחד? אני חושב ששניהם ביחד. הציבור לא כאן בשביל סאונד של פופ קצבי וכיפי. מתי כבר היה לנו שיר פופ נשי מצליח בטופ של הטבלה? 2014? וגם אז זה היה לתקופה מאוד מצומצמת.. מעבר, הקהל לא כל כך פתוח לסגנונות חדשים לפחות בעיני. בון אפטיט אולי אחד הסיגנלים הכי קליטים של קייטי ועם זאת הקהל כנראה לא חשב ככה.אני חושב שהבעיה גם אצל קייטי מכוון שהתדמית שהיא יצרה לעצמה הארה הזה היא תדמית די בעיתית. לקצץ את השיער ולהיות BAD BITCH על בימת ה-SNL זה כבר לא מעניין אף אחד מאז 2013. להיות גימיק מהלך יגרום לאנשים לא לקחת אותך ברצינות אף פעם. ואני חושב שכמעט כל אמנית פופ בשני העשורים האחורים חוותה את זה על בשרה וכעת התור של קייטי. זה אולי יצור רעש, זה אולי יביא כותרות, אבל זה לא יגרום לאנשים לפתח סימפתיה כלפייך וכלפי האלבום שלך או יתרה מכך יגרום לאנשים לתמוך במוזיקה שלך ולקנות אותה אשכרה.




האלבום הוא לגמרי שונה ממה שקייטי פרי הביאה קודם לכן. כל רצועה היא רצועה בפני עצמה ואני יכול למצוא את עצמי אוהב משהו בכל אחת ואחת. יש כאלו שיותר מין הסתם ויש כאלו שפחות, אבל כמעט כל אחת חיונית לוויב של האלבום. אני. מגיעה לקייטי מחיאת כף על כך שהיא מביאה אלבום פופ מעניין ב-2017. במקום להישאב לסאונד העכשווי וליצור שירים עפ מה שהרדיו אוהב, היא מתפתחת ומביאה לנו פופ עם אלמנטים של דיסקו, אלמנטים אלקטרונים וסיינת' פופ שיושב עליה מהמם. יש אולי איזה שלושה שירים באלבום שהייתי מעיף כדי שיהיה יותר קצר וענייני (יש 15 רצועות שזה מספר סבבה, עדיין חושב שאם היה באלבום 12-13 שירים הוא היה הרבה יותר קולע והקונספט פחות היה מתפספס) אבל בגדול היא עשתה עבודה טובה. כל שיר מרגיש לי כמו גל אלקטרוני שמביא איתו וויב אלקטרוני אחר. יש שירים כמו Hey hey hey שלא אהבתי את איך שהיא נשמעת, ובגדול השיר הזה די חמוד אבל לא מעבר - ויש שירים שהמשחק בקול שלה עושה את העבודה והם קולעים בדיוק למה שהאלבום הזה מנסה להביא, לדוגמה "Mind Maze" שהוא אחד השירים שאהבתי מהאלבום, או "Deja Vu" שהוא לגמרי סינגל פוטנציאלי, יש בו משהו מאוד רויזן מרפי. פופ-רטרו מפתיע וטוב שהלוואי והיא תעשה איתו משהו. שני השירים האלו הם שירי הדגל של האלבום מבחינתי. הם מכילים בתוכם את הוויב הכללי של האלבום בצורה המלאה ביותר. אהבתי מאוד ואני ממליץ גם על "Roulette" שהוא גם אחד השירים המעניינים באלבום, וכמובן על הסינגלים שאת שלושתם אהבתי והיו לי כייפים. עם זאת, קראתי תגובה באינטרנט והסכמתי איתה שצ'יינד ו-בון אפטיט פחות מתאימים לסאונד הכללי של האלבום. אני נוטה להסכים עם זה כלפי בון אפטיט אבל עדיין אני חושב שזה אחד השירים הטובים באלבום ודי הכרחי שהוא היה יוצא. Swish Swish שהוא הסינגל השלישי גם בין האהובים עלי ואחד מהשירים האהובים עלי השנה. סאונד מושלם, מת על הקצב, ואוהב את הבחירה בו ברמות.

יש כמה 'שירי קייטי פרי' שאני מכנה אותם ככה. אלו שירים שהיא מכניסה כרצועות לאלבומים שלה וכמעט לא עושה איתם כלום אף פעם אבל חשוב לה שהם יהיו שם כי הם הכי קרובים לה ללב. "Save as Draft" הוא אחד מהשירים האלו. ואת האמת שהוא לא רע. "Power" גם ממש אחלה, ו- "Tsunami" הוא גם אחד מהשירים המעניינים והטובים באלבום. ובכן בפעמים הראשונות ששמעתי אותו לא התלהבתי ודי התאכזבתי, אבל כרגע אני חושב שהוא הכרחי לאלבום. "Bigger then me" גם חמוד מאוד ו- "Witness" שהוא שיר הנושא של האלבום שפותח אותו גם הוא לא מאהבים עלי, אבל גם הוא מאוד חמוד ומתאים לוויב של האלבום. אוהב את הפזמון שלו.


הסיבה שלא הולך לקייטי פרי בגדול היא שהיא בעצמה לקחה סיכון אבל לא לקחה אותו עד הסוף. קייטי רצתה שינוי והלכה איתו לכיוון הלא נכון. קייטי יצרה אלבום סיינת'-פופ מעולה אבל לא שיווקה אותו כאחד כזה. קייטי הביאה מעצמה די הרבה אבל לא דאגה להראות לנו את זה.
מבחינה מסחרית, כן, הצעדים שהיא בחרה היו נכונים. אבל לדעתי אמן צריך להיות מוערך קודם כל לפני שהוא טוב מסחרית. הטוב מסחרית הזה יעלם במהרה כמו שזה נעלם אצל קייטי פרי. הוא צריך להיות מוערך כדי שהמסחר יהיה יציב וטוב לאורך טווח. עדיף שהוא יהיה מוערך וימכור מיליון אלבומים, וכן גם באלבום שלאחר מכן, מאשר לא מוערך וימכור ארבעה מיליון ובאלבום הבא יתקשה להגיע למיליון כי בארה הקודם הקהל היה שם בשבילו והקהל לא שם בשבילו כרגע. הקהל אף פעם לא נשאר! אמן צריך לשמור לעצמו את המעגל הנכון ומשם להתפתח. אם מסתמכים על הקהל המזדמן כל הזמן אין פלא שיכולה להיות ירידה דראסטית בהצלחה של האמן. הקהל המזדמן הולך לפי הסאונד העכשווי, לא לפי האמנים בו בסאונד העכשווי. הם לויאלים לסאונד והולכים אל מה שעושה להם כיף, לא על האמנים שעשו להם כיף לפני כמה שנים.
אם קייטי הייתה רוצה להביא ארה מעניין ויותר 'ריסקי' היא הייתה צריכה לשחרר את Swish Swish כסינגל בכורה, את Mind Maze כפרומו ואת Deja vu כסינגל שני ורק לאחר מכן את האלבום. לשירים האלו יש סאונד שלגמרי מציג את העשיה באלבום, וקייטי לא בדיוק הראתה את מה שקורה בתוך האלבום עם שני הסינגלים הראשונים. עם זאת, אני מאוד מעריך אותה שהיא לגמרי לא חזרה בעצמה והאמינה במה שעושה ושחררה את האלבום למרות שבארה"ב רמת ההתעניינות בה נורא נמוכה, בשונה מאמניות אחרות שמשחררות כמה סינגלים לפני האלבום, רואות שזה לא מצליח ורצות לגנוז ולעשות אחד חדש. האלבום זמין בערוץ הרשמי של קייטי לשמיעה בחינם.


יום חמישי, 11 במאי 2017

מיילי בשיר חדש Malibu



אז מיילי סיירוס הוציאה שיר חדש בשם Malibu אתמול ביחד עם קליפ שנותן ויז'ואלס נכונים לשיר.
אני פשוט אגיד את זה.. נראה שכוכבות פופ גדולות שחזרו השנה מנסות לברוח ממי שהן. ליידי גאגא מוציאה שיר בשם The Cure שנשמע שונה מכל משהו שהיא הוציאה העשור הזה (לטובה ולרעה כמובן, די מרענן וחדש בשבילה ואף כיפי, אבל די ג'נרי ובינוני) ועכשיו גם מיילי שמוציאה את מאליבו שמשדר וויב קאנטרי-טרופיקל ומנסה לברוח מהפופ האלקטרוני ומההשפעות החזקות שלה על תרבות ההיפ הופ בחצי בשנים האחרונות. זה כמובן, לאחר שפתחה בראיון לבילבורד על כמה ששירי היפ הופ כרגע עסוקים בלדבר על כסף ונשים. מיילי אוהבת לשתוק תקופה ואז לפתוח את הפה על נושא מסויים, והפלא ופלא כמה ימים לאחר מכן פתאום מנחה טקס גדול, או כרגע, מוציאה סינגל בכורה ועושה קאמבק.
אין ספק שמיילי או הצוות שלה יודעים שמיילי נהפכה בשנים האחרונות לדמות. דמות שאנשים רוצים לשמוע אותה מדברת, לראות אותה מתנהגת, והם יודעים שלמילים יש כוח והשפעה - וגם אם היא שלילית, זה יכול לעשות אחלה רעש לקראת הדבר הבא שהיא תעשה.
אם ניקח דוגמת עבר, אז ניקי הרגישה בטקס ה-VMA של 2015 שיש אפליה בקטגוריות כלפי שחורים. את הקטגוריות הגדולות נותנים לאמנים לבנים ואילו את האמנים השחרוים מעמידים לקטגוריות פחות גדולות או מרכזיות. מיילי, שדעתה מקובלת אני מניח, דאגה לשתוק חודש וחצי אחרי המילים של ניקי, ולפתע נזכרה להגיב עליהם - יומיים לפני הטקס!
כמובן שמיילי ביקרה את ניקי ואת הטענה שלה, מה שאותי באופן אישי די קומם לא בגלל אהדתי לניקי, אלא בגלל שזה קרה דווקא יומיים לפני הטקס מה שמראה כי לא הייתה מטרה אחרת חוץ מלעשות רעש, יותר מלהעביר את הנקודה שמיילי ניסתה להעביר - וגם בגלל שנורא קל לה לשפוט את העניין כאישה לבנה שעומדת בצד ונהנת מהבנפיטס של ההתרבות השחורה, אבל כשאת צריכה להיות שם בשביל להגן עליה (כי זה לא סוד ששחורים מופלים, גם כיום ב-2017) את עוד 'יורקת לבאר ממנה את שותה' כדי ליצור ספין מכוער לקראת הטקס הקרב. ועכשיו, יומיים לפני הוצאת השיר, למיילי היה חשוב להתראיין לבילבורד ולדבר על כך שבתרבות ההיפ הופ כרגע יש שירים על נשים וכסף והיא לא מתחברת לזה ורוצה להתרחק מזה. מה שמאוד משעשע בעיני, כי ידעת להישען על זה במשך 3 שנים, מה שהפך אותך מיוצאת דיסני לנערת פופ אטרקטיבית ומעניינית, ועכשיו, אחרי שהשם נבנה עבורך, ניצלת את התרבות ועלייך ליצור קונספט חדש, דמות חדשה, כי הבנת שהקהל מאס בדמות הקודמת - את מוחקת הכל, מציירת את התרבות השחורה במוזיקה כמאין תרבות שטחית ולא מתקדמת, וכמובן, דואגת לעשות את זה יומיים לפני הוצאת השיר כדי לגרום לבאז.
ילדה טובה של אבא 
שורה תחתונה, זה לא מרגיש לי אותנטי. לא מרגיש לי אותנטי לחזור אחרי שנתיים, פתאום שונה חיצונית ב-180 מעלות על גבול הבן אדם אחר. זה לא אלסטיות. זה לא ורסטיליות. זה לנסות להיות מישהו אחר, או פשוט להיות מי שאת מה שאומר שאת האדם הקודם שמיילי דאגה להראות לכולנו בתקופת Bangerz היה לא יותר מהצגה.
באמת.. תצפו ב-Do it, סינגל הבכורה הקודם שלה מהאלבום של הדד פטז, תשמעו את השיר (שיר מצויין אגב) ותשמעו את זה שהוציאה עכשיו. זה כבר לא ברמה של 'ואו היא שינתה סגנון' או 'ואו היא מראה צד אחר בה' אלא פשוט שאחד מהם בוודאות הוא לא אותנטי, מאין זיוף. אני נוטה לכוון למיילי של בנגז, למיילי ה'חופשיה' הצבעונית והחצופה, שהרגישה לי לקראת הסוף כבר מאוד מאולצת ולא אמיתית, ועכשיו, הכל מאשש לי את זה. הראיון, השינוי הקיצוני והמהיר שלא מראה שום תהליך או התפתחות, אלא פשוט מחיקה ברוטלית, הספינים הבעיתים, והשיר והקליפ החדש.
אני לא אוהב את זה. לא אוהב שאמנים נשענים על תרבות כשנוח להם ואז יורקים לה בפרצוף, לא אוהב את זה שאמנים דואגים לטפח דמות, שלאחר כמה זמן מתבררת כלא אמיתית בגרוש. לא אוהב את זה שאמנים נכנעים לגימיקים מטומטמים של לשנות את הכל ב-180 מעלות כדי לעורר באז ולעשות רעש.
מיילי הייתה מישהי שמאוד אהבתי בעבר. אני זוכר שבדיוק לפני שנתיים נזכרתי לחרוש על Bagerz שוב מאז שיצא שנה קודם לכן. חשבתי ואני עדיין חושב שזה אלבום מעולה ממש, ונהנתי מכל מה שהלך מסביב כמו '23' או 'Feeling myself' שהוציאה עם ויל אי אם. יכול להיות שגם עכשיו תוציא מוזיקה טובה, אני לא שולל או מתנגד. הטענה הכללית שלי היא כלפי מיילי והתדמית המפתיעה שלה, לא כלפי המוזיקה שלה. ואם נדבר לרגע על השיר החדש, הוא דווקא מאוד מאוד נחמד! שמעתי אותו מספר פעמים ומשמיעה ראשונית מאוד חיבבתי. זה מאין קאנטרי, משהו שעשתה בעבר, עם קצת טוויסט ומשחקים בקול. מרגיש לי כן מרענן,והקליפ מהמם גם הוא והיא נראת שם מדהים - רק חבל שכל מה שהולך מסביב ומתחת לשטיח מרגיש לי אחרת לחלוטין. בואו נראה לאן מיילי תכוון אותנו הארה הזה. 

יום שישי, 28 באפריל 2017

האלבום החדש של קאשמיר קאט "9"

9 album.jpg
עטיפת האלבום



קאשמיר קאט הוא מוזיקאי ומפיק שהוציא היום את אלבום הבכורה שלו "9" וכלל בתוכו שמות די מכובדים כמו דה ויקנד, סלינה גומז, קהלני, טי דולה סיין ועוד. החלטתי לשמוע את האלבום גם בגלל שהוא כולל בתוכו אמנים שאני אוהב, וגם כי קאשמיר ידוע כמפיק מוערך וטוב ששמעתי כמה דברים שלו בעבר שדי אהבתי. ואני חייב לציין שזה אלבום מעולה! יש בו נגיעות PC וסיינת' והוא מאוד אווירתי וכיפי. Trust nobody עם סלינה אמנם לא שיר חדש (וסיכוי די גדול שרובכם תכירו אותו כי הוא די הצליח) אבל עדיין מרגיש לי די כיפי ומרענן גם כשאני שומע אותו כרגע. Love incredible עם קאמילה קאבלו שיר שמארח בתוכו עוד מפיק, שהוא אחד האהובים עלי, ושמו סופי, ואין ספק שהוא מורגש שם ולרמות שהשיר לא ברמה יותר מדי גבוהה הוא כן נחמד ממש ומשתלב יופי כחלק מהאלבום. התבאסתי שהשיר עם קהלני "Night Nihgt" כ"כ קצר ובעצם אינטרו לאלבום אבל בכל זאת חיבבתי את זה! קהלני תותחית והיה יכול להיווצר שיר ברמה הרבה יותר גבוהה, אפילו להיט, אם הוא היה מכוון איתה לשיר פרנדלי כמו שהוא כיוון עם סלינה וקאמילה. 
ההילייט של האלבום כמובן זה השיר עם אריאנה, קוראים לו "Quit"והוא נשמע מאוד אבל מאוד נוסטלגי בהווי שלו אבל הדרופ האדג'י מאזן אותו והופך אותו גם לנוסטלי ומיושן וגם לחדש ומרענן. שיר שאותי באופן אישי ריגש גם בהגשה שלו וגם במילים עצמם. אריאנה זמרת טובה, ואין ספק שהשיר הזה יושב עליה כמו כפפה. היא לגמרי העבירה אותו. ההילייט של האלבום הזה, ולדעתי, הולך להיות גם אחד השירים הכי יפים שיצאו השנה.
האהבה שלי למו היא בלתי ניתנת להסבר. מו היא זמרת דנית שמתארחת בשיר "9 After Coachella" אותה בטח תכירו מ-Lean on שנחשב לאחד הלהיטים הגדולים העשור, או Cold water עם מייזור לייזר וג'סטין ביבר. באמת שלפעמים אני לא יכול לסבול אותה כמו בשיתוף פעולה שלה ושל ביבר, לדוגמה, ובכללי יש לה קול ממש אבל ממש מעצבן לפעמים כי הוא די דומיננטי (בעבר הוא עוד היה נסבל כי הוא השתלב יופי בשירים הישנים שלה, אבל אני בהרבה פחות אוהב אותו כיום משום מה) ואיך שהוא השיר הזה דווקא בלט לי ממש לטובה באלבום. כמובן שאני בטוח שזה בגלל סופי שהתארח בשיר ונתן את הדגש הכי ברור שיכל לתת כ-"סופי" והחותם שלו בשיר מורגש ברמות. מי שמכיר את סופי וישמע את השיר, ידע בדיוק על מה אני מדבר. בשיר הזה אהבתי את מו. השיר עם דה ויקנד די מפתיע כי דה ויקנד לאחרונה מנסה ליצור דברים מאוד פרנדלים וחברותיים, אבל השיר הזה הולך לכיוון אחר. הוא מאוד מאוד לרקע, ודווקא השיר הזה בעיני לא היה צריך להיות ככה ארוך ויכל להיות אחלה אינטרו קצר. הוא אווירתי וטוב כשיר קצר. רצועה אקספרימנטלית שממש תפסה אותי כי זה הכי סופי בעולם זה "Victoria's doll" שממש היה לי כיף להאזין. השיר האחרון באלבום הוא עם ג'נה איקו, שאף פעם לא עפתי עליה, אבל גם פה נעשתה עבודה מאוד דומה לעבודה שנעשתה עם אמניות אחרות באלבום. מאוד פי סי, מאוד לא היא, ודווקא ה-180 מעלות האלו יצר שיר די פושר בתוצאה הכללית שלו על אף שזה היה די מעניין. R&B פיסי כזה שאני בטוח שאם זמרת אחרת הייתה שם ואם היו הופכים את השיר לפחות אווירתי וליותר משהו קאצט'י אולי היה יכול להיווצר פה אחד השירים היפים באלבום. נשארו שני שירים שטרם דיברתי עליהם, שהאחד Europa pools שמאוד חיוני לאווירה של האלבום. אם תשמעו אתם תבינו אותי.. גם רצועה אקספרימנטלית שנותנת טעם לאלבום שכזה. והרצועה הנוספת פחות תפסה אותי ואין לי יותר מדי מה להגיד עליה, השיר עם Ty dolla שלאחרונה אני רואה אותו כמעט בכל שיר אפשרי, זה פחות הסגנון שלי, אבל אני בטוח שיש אנשים שיצליחו להתחבר לזה דווקא. זה לא רע אבל פשוט לא אני בכל אופן. לשיר קוראים Infinite stripes לאלו שינסו


CASHMERE CAT


לפעמים אני מחפש אלבומים שכל השירים בו יתחברו לי מוזיקלית ואני שמח שיצא לי להיחשף לאלבום הזה. הוא לא מצטיין וזה לא שאני עף על כל שיר ושיר, אבל כאלבום הוא לגמרי מתפקד ונורא כיף לשים אותו ברקע. הוא מאוד אלסטי ומאוד כיפי, ויש בו כמה שירים חזקים כמו השיר עם מו שציינתי, השיר עם אריאנה וגם השיר של קאמילה די כיפי ביחד עם זה של סלינה. עבודה מעולה בסה"כ ואין ספק שאשמח לשמוע חומרים עתידים של קאשמיר.

יום חמישי, 6 באפריל 2017

הולסי בקליפ+שיר חדש: Now or Never




אחרי חודשים שלמים של קריצה למעריצים, חודש מרץ הסתיים עם תמונת 'טרו-בק' של הולזי עם שיער כחול באינסטגרם שלה. על פניו כולם חשבו שזו תמונה להעלות זכרון מתקופה ישנה שבה הולזי הייתה לובשת את הפאה הכחולה שלה, שהייתה המוטיב של האלבום הקודם "Badlands" שגם היה אלבום הבכורה שלה. כשבוע לאחר מכן שחררה בהפתעה את הסינגל החדש Now or Never ביחד עם הקליפ שלו. ואז כולם הבינו שזה לא טרו-בק, זה תמונה מהקליפ החדש! הולזי אחרי הרבה זמן שלא הלכה עם פאה כחולה, חוזרת. הקליפ צולם במקסיקו ובמהותו הוא הומאג' לסרט 'רומיאו ויוליה' עם לאונרדו דיקפריו שיצא ב-1996. כנפי המלאך של יוליאו וחולצות ההוואי של רומיאו, שבזמנו היו סמל והתחלה של טרנד אופנתי שאומרים שהתחיל מהסרט הזה וגרם לאנשים ללבוש תקופה חולצות הוואי בצבעים עזים - הם בעצם הסממנים כאן במיני סרט של הולזי. 
הוידאו מספר על זוג צעירים מאוהבים למרות הכוחות שמנסים להפריד בינהם. שניהם חסרי סבלנות, ולא יכולים להפסיק להימשך ולאהוב אחד את השני, אבל לפעמים מה שקורה מסביב חזק יותר ובעל השפעה. שניהם כוכבים. הולזי דבורה עוקצנית ופראית ששייכת לקבוצה של אנשים המתוארים על-פיה כפראיים צורמים ומסוכנים כשמתקרבים אליהם.. על אף שהם די קטנים ובסה"כ 'נשמות חופשיות'. Luna Aureum שמה, על שם House Aureum שמופיע בסוף הקליפ עם הלוגו והכיתוב. Solis Angelus הוא הדמות המרכזית השנייה במיני-סרט, לצד הולזי, שמו האמיתי זה דון לי, וזה הגבר שבמערכת יחסים איתה השייך ל- House Angels המתוארים כבעלי שליטה אך עם זאת חסרי סבלנות או יכולת לא להראות את רגשותיהם האמיתיים. 'אל תתעוורו אל היופי שלהם, אחרת תפלו אל החרב שלהם' אומרת ומזהירה בכרזה שפותחת את הקליפ. בסרט של רומיאו ויוליה, יוליה היא המלאך, ורומיאו הוא הדבורה. כאן דון לי הוא המלאך והולזי הדבורה.
"Now or never"
הולסי אמרה בעבר כי האלבום הוא על שני אנשים שכל כך רוצים להיות מאוהבים אחד בשני למרות שכל הסיכויים נגדם, עד כדי כך שהם מוכנים לשנות את עצמם."Now or never" הוא החלק האופטימי ביותר באלבום דווקא. "אני אוהב אותך, אני רוצה שזה יעבוד, אבל אם לא זה לא יהיה סוף העולם". לכן, זה או עכשיו או לעולם לא. פרספקטיבה מאוד בוגרת ואידיאלית לזוג צעיר לא ככה? לא כולם יכולים להגיע למסקנה הזו, או בכלל למצב שהם יכולים לחשוב על מסקנה כזו שלכאורה נראת מאוד פשוטה אך ליישום הסיפור הוא אחר לגמרי.

הקליפ מתחיל באדם דתי שמטיף לשתי קבוצות (אוריום שהם הדבורים, והמלאכים) שהם יכולים להציל את כולם וששני הקבוצות הם הנבחרים.הוא שולח אותם לדרכם. כמובן שכל קבוצה מתפצלת ולא באמת פועלת ביחד או יוצאת לדרך עם הקבוצה השנייה. הם אולי באותו מסלול ובאותה הדרך, אך לא נוסעים ועושים זאת ביחד. זוג אוהבים יכולים שניהם לבחור ללכת באותה הדרך, אבל לא באותה הצורה. במקביל, יש סצנות של לונה ושל סוליס מתנשקים ומתחבקים באינטימיות ובמקום שנראה רחוק לגמרי מהמקום שבו הם בדרך אליו.כשסוליס נמצא בבית שלו עם השאר שעסוקים בלהמשיך את המסורת של הבית, הוא מתעסק בשרשרת עם הסמל של הבית השני בו לונה נמצא, ולונה, עושה בדיוק את אותו הדבר, כשהיא בבית שלה עם יתר החבורה שהם עסוקים בדבריהם והיא עסוקה בלחשוב על סוליס.
הקליפ מתחיל באדם דתי שמטיף לשתי קבוצות 
בבית השני הולסי שרה על כך שהיא רוצה שהאהוב שלה יהיה ליידה כעת, אך הוא נמצא בעיר אחרת. זה דו משמעי. הוא גם נמצא בעיר אחרת והכוונה היא שיש בינהם מרחק פיזי, וגם בעיר אחרת הכוונה בקבוצה, במקום, ובתרבות אחרת. מדגיש את השוני בינהם וגם את המרחק הפיזי. הולסי נקלעת לויכוח סוער עם חברה טובה מהקבוצה שלה. "את צריכה להיות שם עבורי, אני אוהבת אותו" צורחת אליה בחזרה כתגובה למילים שאמורות לבוא ולומר לה שהזוגיות הזו לא תצליח והיא צריכה לשים לה סוף. לקבוצת האוריום אין אמונה בקבוצת המלאכים וכן גם ההפך. הם מתנהגים בצורה שונה, חושבים בצורה שונה, מתלבשים בצורה שונה ונראים שונה. במקביל, גם אצל ביתו של סוליס לא נראה שיש כל כך אהדה כלפי הקשר. מישהו שנראה דמות מפתח בבית של המלאכים, גורם לסוליס להשתכנע שהקשר הזה לא יועיל ושעליו לסיים אותו. זה לא יעבוד בינהם, לא יעבוד בין החבורות האלו. אותו אדם שמשכנע את סוליס להמשיך הלאה, נראה קצת כאילו הוא זומם לעשות ודי קל לזהות זאת גם מבלי שיגיד יותר מדי.  
מישהו שנראה דמות מפתח בבית של המלאכים, גורם לסוליס להשתכנע שהקשר הזה לא יועיל
לונה מגיעה למקום  כלשהו ורואה את סוליס. חוץ ממבט קל עם חיוך מובך, הם דואגים לא ליצור יותר מדי אינטרקציה בכדי לא לחזק את הרוחות ולעורר אינטריגות בין החבורות של הדבורים והמלאכים.
כנראה הולסי מרגישה שהיא נקרעת בין הריאליזם לבין הרגש. היא רוצה לדעת מה עתיד להיות והאם האהבה הזו היא אכן משהו שצריך לקרות. הולסי נכנסת אל מקום שבו יושב אדם שלובש מסכה מאסיבית שפותח לה בקלפי טארוט שאמורים לנבא את העתיד ולייעץ להמשך, הקלפים מ-זן ריידר שהוא הזן הקלאסי בסדרת הקלפים והידוע ביותר. להולסי יוצא ארבעה קלפים "האוהבים" "המגדל" "השפיטה" "שלושה חרבות". הפותח בקלפים מתחיל לדבר ואומר:
"אני רואה אהבה כה טהורה, שמגיעה עד לגן עדן. זו אהבת אמת, ואי אפשר לפקפק באהבה.
אבל, אני רואה גם הפרעה באהבה הזו. אני חושש שהנשמות האלו לעולם לא ייתישרו.
אך יש דרך אחרת.."
 "האוהבים" "המגדל" "השפיטה" "שלושה חרבות"
כשלא מספיק לסיים את המשפט אחד האנשים נכנס לבפנים ומוציא את לונה. אנחנו חוזרים לראות את אותו אדם שניסה להפריע לסוליס ולונה, מטלפן, ולאחר מכן מכוון את הרובה שלו ומתכנן לעשות משהו שכנראה הולך לגרום לכאוס ממש בקרוב. המקום שבו כולם נפגשו מעורפל ולא ברור. כולם בכוננות, אבל לא ברור מפני מי או לקראת מי. המלאכים, כנראה כבר ידעו מה הולך לקרות, אך הבית של לונה לא היה מוכן לטבח הזה. הבית של סוליס פתח באש ורצח כל אחד ואחד מבית האוריום. לונה כמה שניות לפני שזה קרה הרגישה שמשהו רע עומד לקרות. בסופו של דבר, היא הצליחה להתחמק מקו האש וברחה על האופנוע הראשון שראתה כמה שניות לאחר שכל חבריה שכבו מתים על הכביש מבלי אפילו להסתכל על סוליס. הוא יצא מהמכנית במהרה עם מבט של תסכול יאוש ואכזבה.
"לונה כמה שניות לפני שזה קרה הרגישה שמשהו רע עומד לקרות"

אבל עושה רושם שהוא ידע שזה עתיד לקרות. שזה הגורל. שזה מה ש-הכת הפנאטית שלו האמינה מלכתחילה. הוא השתייך לקבוצת אנשים שלא ידעה לקבל את השונה, לאהוב את האחר או להאמין בו. היא הייתה אליטיסית וחשבה שהיא הכי טובה. המלאכים חשבו שהם הכי יפים, ונקיים מכל מה שמסביב. וזה מחזיר אותנו להתחלה, של מה שהולזי רמזה לנו עוד בתחילת הקליפ כשהלוגו של בית המלאכים עלה "אל תתעוורו אל היופי שלהם, אחרת תפלו אל החרב שלהם". לונה הייתה מאוהבת בסוליס, לא שמה לב שהחורבן הזה עתיד לקרות כי היא הייתה אוהבת מדיי, ובסופו של דבר, הסוף היה טראגי וקשה מנשוא. לאחר מכן הלוגו של הבית שלה עלה, ואז, הסצנה הסופית בה היא עומדת מול מראה וגוזרת את הפאה הכחולה שאיתה הייתה לאורך כל הקליפ ובכך מנתקת מעצמה את העבר ומשליכה מעצמה את כל מה שחוותה. הולזי שמה קץ ל-Badlands סופית. לארה הקודם. לתקופה שבה הייתה מאוהבת ונתנה לזה להשפיע עליה ועל מי שהיא הייתה. היא נפטרת מהמוטיב הקודם ומתחילה בעידן חדש, שפותח באופן חגיגי את האלבום השני שלה "ממלכה חסרת התקווה". 



תודה לכולם על הקריאה ♥ לצפייה בקליפ:

יום שבת, 11 במרץ 2017

צ'ארלי XCX במיקסטייפ חדש: Number 1 Angel

תוצאת תמונה עבור ‪CHARLI XCX‬‏
עטיפת המיקסטייפ


צ'ארלי XCX מחליטה לשחרר מיקסטייפ חדש בשם Number 1 Angel שמרכיב בתוכו עשרה שירים. לכל העשרה שירים האלו התקבצו שישהמגדולי התחום (PC מיוזיק) ועזרו להפיק את השירים. המפיק הראשי הוא A.G. Cock שהיה אחראי על חמישה רצועות. במקביל אליו, המפיק Sophie שעבד עם מדונה על Bitch i'm Madonna חובר אל צ'ארלי במיקסטייפ ומפיק שתי רצועות. בפרויקט הקודם, Vroom Vroom שיצא בפברואר הקודם, צ'ארלי התנסתה בסאונד חדש, שהוא בעצם היה ה- Baby החדש שלה. אותה התנסות בעיני גרמה לה להתפתח כאמן מוזיקלי וליצור את הפרויקט שהיא הוציאה כרגע. הפרויקטים אולי יתפסו כשונים מבחינת המוזיקה עצמה, אבל בעיני הם ההתפתחות אחד של השני.

תוצאת תמונה עבור ‪CHARLI XCX‬‏
Charli Xcx
נאמבר ואן אנג'ל לא מגובש כמו הפרויקט הקודם. אמנם הפרויקט הקודם כלל בתוכו ארבעה שירים, שהרבה יותר קל לפרויקט להתגבש כך כאלבום, אבל עדיין כתוצאה כללית המיקסטייפ מרגיש כאילו הוא יורה לכל הכיוונים ואילו הפרויקט הקודם שהיה אלבום מקוצר הרגיש כאילו הוא בונה בסיס חזק ומבוסס יותר. בעיני אין בזה דבר רע, כי מיקסטייפ אמור להיות משוחרר יותר וחופשי יותר. אני חושב שמיקסטייפ צריך להיות ללא גבולות מבחינת קונספטים רעיונות וצלילים. לא יצא לי לשמוע יותר מדי מיקסטייפים כאלה חייב לציין, אבל הם כן אמורים להיות חופשיים יותר וזה ללא ספק ההרגשה שאני מקבל מנאמר ואן אנג'ל.
המיקסטייפ נפתח בשיר בשם Dreamer שמשתף בתוכו פרט לצ'ארלי גם את Rye שזו זמרת בריטית חדשה שמנסה לפרוץ ואת Starrah שזו מישהי שנכנסת חזק כרגע למיינסטרים ואף עזרה לכתוב את Needed me של ריהאנה. השיר עצמו נותן וייבים חזקים ממש של Vroom Vroom ומרגיש כמו ההמשך שלו, מאין גשר שנוצר מ- Vroom Vroom ל- Number 1 Angel. אני אוהב את זה כי זו גם הרצועה הראשונה באלבום והיא יוצרת מין אווירה כזו שמרגישה נכונה. אבל מייד לאחר מכן, השיר השני הוא שיר בשם Pull up בשיתוף פעולה עם זמרת בשם מו. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שהשיר לא טוב, אבל אני כן חושב שהוא הכי עוף מוזר במיקסטייפ. זה בסדר. כמו שאמרתי, זה נכון להיות חופשיים במיקסטייפים ולירות לכל הכיוונים מבלי ליצור משהו מגובש ובררני מדי - השיר הזה הוא מד טמפו עם נגיעות רגאי אלקטרוני שזה שילוב לגמרי מעניין, ואני חייב לומר שאם ריהאנה הייתה מוציאה את השיר הזה בתקופת Talk That Talk הוא יכל להיות להיט גדול מהאלבום שלה, אבל לשאר השירים אין לו שום קשר. הוא הכי פרנדלי וחברותי מבין השאר, ולכן הוא מרגיש קצת שונה מהשאר. עלי בכל אופן הוא לא מהאהובים, אבל הוא כיפי ואני מחבב אותו מאוד.

תוצאת תמונה עבור ‪CHARLI XCX‬‏
צ'ארלי בטקס הגראמי האחרון 

המיקסטייפ הזה ממשיך להכיל שירים נהדרים כמו Roll with me בהפתקו הברורה של סופי, שיר פי סי קיצבי מהמצופים והמיוחלים ביותר בקרב המעריצים שלה. שיר כיפי ברמות שאם הייתי צריך לבחור אחד מהמיקסטייפ שצריך לצאת לו קליפ זה זה ללא שום צל של ספק. נותן וייב צבעוני וכיפי וכמובן מתעסק בסאונד שאני נורא נורא אוהב. Blame it on you שמתחיל נורא נוקשה וקצת נותן אווירה אפלה כמו שירים נוספים מהאלבום, ואז מתפתח לפי סי קיצבי כמו Roll with me. ללא ספק תוצאה כיפית ומסקרנת. ILY2 שזה שיר פשוט כיפי וזורם. באמת.. אפילו אגיד פוטנציאלי. גם לו הייתי ממליץ לה להוציא קליפ, יכול להיות חביב האינטרנט לחודשים הקרובים. Babygirl גם הוא כיפי מאוד וזורם. משתלב יופי עם האווירה של השירים הלא אפלים של האלבום ונותן תחושה אוטופית ו-ורודה כזו. הזמרת שמתארחת בשיר, יופי (Uffie) עושה עבודה נהדרת.
אבל ההיי-לייטס באלבום הזה זה ללא ספק Drugs ו- White Roses. השיר Drugs כבר הספיק לקבל שבחים מ-Pitchfork ומארח בתוכו את הזמרת אברה, שביחד שתיהן יוצרות שיר מגה אפל ומרחף. הוויב מכשף והמילים ללא ספק קולעות. שתיהן יוצרות קונספט של אהבה שמרוב שהיא גדולה היא כבר כמו התמכרות לסמים, וזה פוגע, והן אוהבות את זה. כי כולנו אוהבים להרגיש מאוהבים, ולא יכולים להפסיק להיות מאוהבים גם כשאנחנו נפגעים, זו התמכרות. השיר מגה ממכר ואחד מהשירים היותר טובים שצ'ארלי עשתה נכון להיום. White Roses כמעריץ של צ'ארלי זו ללא ספק הרצועה הכי יפה וכנה שהיא עשתה אי פעם. הברקה סוחפת של בלאדה אלקטרונית מרעננת. משהו בו מרגש ונוגע למרות שאין שם יותר מדי הרבה לספר במילים, אבל הקול וההגשה שלה מספרים את הסיפור לבד. היא משווה את עצמה לורדים לבנים שנמצאים בשלג, שגם הוא לבן, ומבקשת מהאהוב שלה לעולם לא לתת לה ללכת. היא מתארת סיטואציה שבה היא קופאת ברגע שבו היא מורידה את הבגדים שלה במיטה ונותנת לו את כל כולה. האפקטים הנכונים בקול שלה הופכים את השיר הזה למאסטרפיס.
את המיקסטייפ היא בוחרת לסיים עם Lipgloss, שנותן ללא ספק טעם של עוד. אחת מההפקות היותר כיפיות וטובות באלבום. כיוון שאני ממש אבל ממש אוהב. השיר עצמו בפזמון נשמע כמו משחק מחשב, ואני מת על זה. גם בגלל הדואט עם Cupcakke, ראפרית צעירה וחדשה עם המון חוצפה וגסות רוח וגם בגלל ההפקה הענקית של השיר. אני חייב להיות כנה ולומר שאני אוהב את קאפקייק, אבל בעיני היא לא הכי נכונה בשיר הזה. השילוב בין שתיהן הוא טוב, אבל בשיר הזה ספציפית מרגיש כאילו קאפקייק לא מצליחה להשתלב טוב כמו שהיה צריך להיות. השיר אלקטרוני וקצבי מאוד, עם אלמנטים ברורים שיושבים מדוייק על צ'ארלי בפזמונים, ומאידך קאפקייק נכנסת עם הבתים המאוד דומיננטים שלה, דומיננטים מדי הייתי אומר, שהופכים את השיר הזה לקצת דו קוטבי במובן הלא נכון של המילה. לא הייתי אומר חבל, כי אני כן נהנה מהשיר הזה ואוהב אותו, אבל אני כן הייתי רוצה ממש גרסת סולו של צ'ארלי על השיר הזה, כי הוא מתאים לה ברמות מטורפות והיה מעניין אותי לראות מה היא הייתה יכולה להביא בבתים במקום קאפקייק. משבח ממש את ה-C PART של השיר, קטעים אדירים.

אז המיקסטייפ אחרי תקופה ארוכה של ציפיה סוף סוף כאן. יכול להישבע שהייתי יושב פעם ביום בטוייטר לפחות ונכנס לראות אם יש חדש בנוגע למיקסטייפ בחודשים האחרונים. כל הופעה, כל ידיעה, כל דיבור של צ'ארלי או של עמודי המעריצים שלה על המיקסטייפ היה זהב בשבילי. כרגע אני מטורף על המיקסטייפ. נותן לשירים להמשיך לגדול עלי ונותן לעצמי להמשיך לגלות מחדש את המיקסטייפ. היא ללא ספק שחקה אותה. וללא ספק כיף לי להמשיך להעריץ אמנית פופ שלוקחת את הכל לרמה אחת קדימה, מתנסה בדברים חדשים וכל כך אלסטית בבחירות המוזיקליות שלה, שבסופו של דבר האלסטיות הזו יוצרת גם פירות בשלים ויפים, וזה לא דבר מובן מאיליו כיום. כל השירים זמינים לסטרים בשירותי הסטרים, לקנייה דיגיטלית ובעמוד ה-VEVO הרשמי שלה לשמיעה חינמית. לכניסה. 

יום שישי, 3 במרץ 2017

מפגיעה לפוגעת; בנקס בתהליך מוזיקלי




בנקס הוציאה את אלבום הבכורה שלה ב5 לספטמבר 2014 שכלל בתוכו שירי טריפ הופ בעיקר ו-R&B אלטרנטיבי. הסגנון הצליח לכבוש את קהל היעד והטקסטים לא איחרו להגיע ולתת לכולנו פרספקטיבה מאוד מגובשת ואחידה כלפי האלבום. הסיפור הוא כזה שבנקס היא מיוחסת כ-אלה במיתוס של עצמה. לא פגיעה, לא צריכה להיפגע, לא מתעסקת בשום דבר מלבד עצמה וחסרת כל צד אפל - מה שבפועל לא באמת קרה. שיר הנושא Goddess שנושא את שם האלבום הוא לא מהטובים ביותר שבאלבום והוא טוב בפני עצמו והכל, אבל הוא בעיני מעביר את כל הקונספט בצורה הכי ברורה ולא מתחכמת שיש. בנקס מתארת מערכת יחסים של מישהי שנתנה את כולה וקיבלה שום דבר. שכל ההתעסקות ברגשות שלה הפך אותה להיות קרירה וקרירה עם הזמן והפך אותה למי שהיא הפכה להיות קודם לכן. ההקדמה הזו רק רימזה לנו ברטרו על מה באמת היא הפכה להיות לאחר מכן, שגילינו באלבום הבכורה השני שלה Tha altar. 

BanksGoddessCover.png


בנקס ידעה יפה מאוד עוד לפני ש-The altar יצא איזה מין תהליך היא תרצה להציג בפני הקהל. היא ידעה שהיא רוצה לתאר לכולנו כמה צדדים שהיא חוותה במערכת יחסים, את התהליך כולו. אף אחד לא באמת חשב לעצמו שבנקס תצליח להתרומם (מנטלית) מהמקום שהיא הגיעה אליו באלבום של Goddess. ב-Waiting game היא מתארת מצב שבו היא מתקשה להאמין והוא לחכות לאהוב ליבה שיפרד מהבת זוג הנוכחית שלו ואולי אז יהיה להם סיכוי לחזור ולתקן את מה שהיה. היא כמובן, הצד הפגיע. זה שמחכה. ב- Fuck em only we know היא מתארת חלום שבו היא בורחת עם אהוב ליבה, מין אוטופיה כזו שבו היא נמצאת בפסגה איתו ואף אחד לא יכול להתקרב או לגלות היכן הם נמצאים - מה שלא היה מציאותי ושונה לגמרי ממה שבאמת קרה. ב- "Someone new" היא יודעת שיש לאהוב ליבה מישהי חדשה ומבקשת לא להתאהב בה כמו שהתאהב בבנקס. בנקס תטפל בעצמה ותחזור אליו בריאה ושלמה. היא מאשימה את עצמה בפרידה של מערכת היחסים ואומרת שזה רק עניין של זמן עד שתחזור ותתקן את מה שהיא עשתה - מה שנורא עצוב לומר, כי הפרידה לאוו דווקא קרתה בגללה כי למטבע תמיד יש שני צדדים. מיותר לציין כמה נמוך היא נמצאה ב- "Under the table". 
הרגשות שלה צפו באלבום הזה. היא לא פחדה להראות כמה היא פגיעה למרות שהיא תמיד שאפה להיות האלה החזקה הזו שלא מתעסקת בדברים האלו ולא נפגעת בהם. 


Banks - The Altar.jpg


אבל אז היא באה עם "The altar" אלבום האולפן השני שלה שיצא ב-30 לספטמבר השנה (סוף ספטמבר, האלבום הראשון יצא בתחילת ספטמבר, אני מאמין שיש פה איזה שהוא משהו סימבולי) ש- "The altar" הוא בעצם המקום שבו היא יכלה להתמסד לאותו בן אדם אם היא הייתה ממשיכה להיות כל כך פגיעה. היא מדברת ב- "Gemini feed", אחד הרצועות החזקות באלבום על כך. היא אומרת שלחשוב שהיא הייתה צריכה להתמסד לאותו אדם שהפך אותה להיות כל כך חלשה ופגיעה, שכמו כלב צמא למים היא הייתה כרוכה סביבו וכעת היא כבר רחוק מזה. תהליך ההרפיה שלה בא לידי ביטוי באלבום הזה, היא מספרת כמה חזקה היא הפכה להיות. קחו לדוגמה את "Weaker girl" שעל פניו עפ שם השיר אנחנו חושבים ששוב באווירה של האלבום הראשון היא תמשיך לספר כמה היא "ילדה חלשה" - אבל לא. היא אומרת שהיא כבר לא אותה ילדה חלשה! שהיא גדלה וצמחה וכבר המשיכה הלאה ולא רוצה את אותו בחור, ואם הוא לא יכול לספר לכולם למה הוא לא השיג אותה, הוא יכול לספר להם שהיא המשיכה הלאה כי היא גדלה וכבר לא אותה ילדה שנהג לפגוע בה. היא צריכה באד מאדאפקה כמוהה! שיר בשם Judas משווה את אותו בחור ליהודה איש קריות שע"פ הסיפור בנצרות היה אדם תחמן ולא טוב. היא יוצרת מקום שהוא הממלכה שלה ובה הוא מנסה לחבל כל הזמן ולהפיל אותה אך לשווא. ב- This is not about us היא מציגה כמה קל היה לה להתנער מהמערכת יחסים הזו כשהיא כבר הבינה כמה היא חזקה וכמה היא לא צריכה להיות למטה בגלל אותו בחור. אחד השירים הסאסים והכיפים ביותר באלבום. אם כבר סאסים וכיפים:
ב- Trainwreck היא תוקפת אותו במשפטים של "אין עניין בלתקן את הבעיות כשאת מדברת לאוזניים חירשות, לאידיוט" - שאומר שהיא כבר לא רוצה לחזור למקום האבוד הזה כי היא יודעת ששום דבר לא יעזור - היא עשתה את הכל. 
ב-"27 Hours" בעיני היא אומרת את הדברים בצורה הכי פשוטה שיש. למרות שהליריקה בשיר הזה די דלה ביחס לאחרים, הוא השיר האהוב עלי באלבום. מרגיש לי הכי אמיתי. "היה לי רעל בכיס ואמרתי לך שיש לי חדשות לא טובות" - היא מתארת מצב שבו היה לה בשורות רעות בכיס, אולי פרידה, ובכלל בכל השיר היא מתארת כמה היא רצחה את המערכת יחסים הזו כדי לא להיות שם יותר. בבית השני אפילו היא יורדת עליו בביקורת שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. 



(בנקס בקליפ של Fuck with myself מכבה את הנר הרומנטי של מערכת היחסים שלעולם לא בערה) 


בנקס הציגה לנו כאן  תהליך נורמטיבי של צד אחד במערכת יחסים. הפגיע שקם כמו פניקס מתוך האפר ורק אחרי שהוא כבר לא נמצא במקום הזה כי הוא המריא אל על הוא יכול לספר על כמה הוא כבר לא באותו מקום וכמה הוא נהיה חזק מאותו אדם חלש שהוא היה. בנקס לא מתביישת בחלק הזה בחיים שלה שבה היא הייתה יושבת מתחת לשולחן, בזה שהיא הייתה מתחננת לתשומת לב או בזה שהיא הייתה מתעסקת בגבר שלה יותר מדי כאישה חלשה - היא יודעת שכל זה הוביל אותה למקום המאוד חזק ועצמאי שהיא נמצאת בו היום. בלי חשכה אין לנו אור. האלבום הזה הוא דוגמה טובה לזה שגם כשלא טוב לנו, יהיה טוב. גם כשאנחנו חלשים, שלא נפחד לדעת או להיות מודעים לזה כי בהמשך תבוא הזריחה שלנו כאיניבידואל ואין לנו מה לדאוג לגבי זה. 


תודה על הקריאה ♥