קייטי פרי כבר לא אותה קייטי פרי של פעם. ובכן לא ב-180 מעלות, אבל עדיין ישנו איזה שהוא שוני. היא הרבה יותר גימיקית, הרבה פחות מצליחה והרבה יותר חופשיה במוזיקה ובהבעה שלה. האם כל זה היה ניסיון בשביל להפוך את Witness לאלבום רועש ומרעיש, או שזה באמת תהליך שרצתה לעבור עם עצמה הרבה זמן וכרגע זה התפרץ לה על אלפיים? מה שזה לא יהיה, קייטי מביאה ארה קצת מבולגן אבל עדיין אחד כזה ששומר על הכבוד שלה כאמנית. אמנים אוהבים לדחות אלבומים, לגנוז, לעבוד עליהם מחדש ולמחוק אותם ברגע שהקהל לא מגיב טוב לסינגלים שיוצאים לפני האלבום. Chained to the rhythm יצא בתחילת פברואר השנה ולמרות שקיבל בוסט ענק מהלייבל שלה ברדיו ופרומו מטורף בכלל מסביב ההצלחה שלו הייתה פושרת למדי, כמובן עבור סינגל בכורה של קייטי פרי. בואו נשווה לרגע את California girls או Roar (סינגלי בכורה מאלבומים קודמים) אל הסינגל הזה ונראה את ההבדלים. צ'יינד לא נכשל אבסולוטית, אבל ההצלחה שלו הייתה בינונית והקהל הגיב בצורה פושרת. לפחות זה שבאמריקה. פרי לא מתייאשת ומשחררת סינגל נוסף מהאלבום בשיתוף פעולה עם Migos שהוא הרכב נורא חם כיום בתעשיית המוזיקה. לשיר קוראים Bon aptit והוא אולי אחד הסינגלים הכושלים ביותר של קייטי מבחינת ההצלחה. עם זאת, בין האהובים עלי שלה. ולא רק בגלל שהוא קליט וכיפי, אלא כי הוא נותן וויב שונה לגמרי אבל עם זאת מאוד פופי. זה לא נראה כמו שיר אחר של אמן אחר, אלא כמו שיר של קייטי פרי שהתפתח לזה. הדימויים על האוכל גם היו נורא טובים בעיני. - ועם זאת, למרות שהסינגל נכשל, בתוך פחות מחודש קייטי פרי משחררת את הקלף האחרון שלה בשרוול שזה סינגל עם ניקי מינאז' בשם Swish Swish. קייטי מספרת שהיא נורא רצתה לשתף פעולה עם ניקי באלבום, היא שלחה לה כמה שירים שתבחר במה להתארח וניקי בחרה את סויש סויש.
השיר הצליח קצת יותר מבון אפטיט כרגע, ועדיין, לא מתפוצץ או הופך את עצמו לסינגל מצליח בפני עצמו. יש כבר 20 מיליון צפיות לאודיו שזה מעולה, אבל השיר לא מצליח להתרומם למקום גבוה במצעד האייטונס ולהישאר יציב שם, ובנוסף מתחיל לאבד מהכוח שלו מוקדם מהצפוי. עם זאת, קייטי וניקי עובדות על הקליפ שאמור להשתחרר בקרוב מאוד ואולי יכול קצת להציל את המצב. כולנו יודעים שוידאו-קליפים זה הצד החזק של קייטי ואפילו עם בון אפטיט זה מאוד עזר לה (הקליפ שלו הצליח מאוד יחסית לשיר שלא הצליח בכלל).
האם הציבור הוא הבעיה, או קייטי, או שניהם ביחד? אני חושב ששניהם ביחד. הציבור לא כאן בשביל סאונד של פופ קצבי וכיפי. מתי כבר היה לנו שיר פופ נשי מצליח בטופ של הטבלה? 2014? וגם אז זה היה לתקופה מאוד מצומצמת.. מעבר, הקהל לא כל כך פתוח לסגנונות חדשים לפחות בעיני. בון אפטיט אולי אחד הסיגנלים הכי קליטים של קייטי ועם זאת הקהל כנראה לא חשב ככה.אני חושב שהבעיה גם אצל קייטי מכוון שהתדמית שהיא יצרה לעצמה הארה הזה היא תדמית די בעיתית. לקצץ את השיער ולהיות BAD BITCH על בימת ה-SNL זה כבר לא מעניין אף אחד מאז 2013. להיות גימיק מהלך יגרום לאנשים לא לקחת אותך ברצינות אף פעם. ואני חושב שכמעט כל אמנית פופ בשני העשורים האחורים חוותה את זה על בשרה וכעת התור של קייטי. זה אולי יצור רעש, זה אולי יביא כותרות, אבל זה לא יגרום לאנשים לפתח סימפתיה כלפייך וכלפי האלבום שלך או יתרה מכך יגרום לאנשים לתמוך במוזיקה שלך ולקנות אותה אשכרה.
האלבום הוא לגמרי שונה ממה שקייטי פרי הביאה קודם לכן. כל רצועה היא רצועה בפני עצמה ואני יכול למצוא את עצמי אוהב משהו בכל אחת ואחת. יש כאלו שיותר מין הסתם ויש כאלו שפחות, אבל כמעט כל אחת חיונית לוויב של האלבום. אני. מגיעה לקייטי מחיאת כף על כך שהיא מביאה אלבום פופ מעניין ב-2017. במקום להישאב לסאונד העכשווי וליצור שירים עפ מה שהרדיו אוהב, היא מתפתחת ומביאה לנו פופ עם אלמנטים של דיסקו, אלמנטים אלקטרונים וסיינת' פופ שיושב עליה מהמם. יש אולי איזה שלושה שירים באלבום שהייתי מעיף כדי שיהיה יותר קצר וענייני (יש 15 רצועות שזה מספר סבבה, עדיין חושב שאם היה באלבום 12-13 שירים הוא היה הרבה יותר קולע והקונספט פחות היה מתפספס) אבל בגדול היא עשתה עבודה טובה. כל שיר מרגיש לי כמו גל אלקטרוני שמביא איתו וויב אלקטרוני אחר. יש שירים כמו Hey hey hey שלא אהבתי את איך שהיא נשמעת, ובגדול השיר הזה די חמוד אבל לא מעבר - ויש שירים שהמשחק בקול שלה עושה את העבודה והם קולעים בדיוק למה שהאלבום הזה מנסה להביא, לדוגמה "Mind Maze" שהוא אחד השירים שאהבתי מהאלבום, או "Deja Vu" שהוא לגמרי סינגל פוטנציאלי, יש בו משהו מאוד רויזן מרפי. פופ-רטרו מפתיע וטוב שהלוואי והיא תעשה איתו משהו. שני השירים האלו הם שירי הדגל של האלבום מבחינתי. הם מכילים בתוכם את הוויב הכללי של האלבום בצורה המלאה ביותר. אהבתי מאוד ואני ממליץ גם על "Roulette" שהוא גם אחד השירים המעניינים באלבום, וכמובן על הסינגלים שאת שלושתם אהבתי והיו לי כייפים. עם זאת, קראתי תגובה באינטרנט והסכמתי איתה שצ'יינד ו-בון אפטיט פחות מתאימים לסאונד הכללי של האלבום. אני נוטה להסכים עם זה כלפי בון אפטיט אבל עדיין אני חושב שזה אחד השירים הטובים באלבום ודי הכרחי שהוא היה יוצא. Swish Swish שהוא הסינגל השלישי גם בין האהובים עלי ואחד מהשירים האהובים עלי השנה. סאונד מושלם, מת על הקצב, ואוהב את הבחירה בו ברמות.
יש כמה 'שירי קייטי פרי' שאני מכנה אותם ככה. אלו שירים שהיא מכניסה כרצועות לאלבומים שלה וכמעט לא עושה איתם כלום אף פעם אבל חשוב לה שהם יהיו שם כי הם הכי קרובים לה ללב. "Save as Draft" הוא אחד מהשירים האלו. ואת האמת שהוא לא רע. "Power" גם ממש אחלה, ו- "Tsunami" הוא גם אחד מהשירים המעניינים והטובים באלבום. ובכן בפעמים הראשונות ששמעתי אותו לא התלהבתי ודי התאכזבתי, אבל כרגע אני חושב שהוא הכרחי לאלבום. "Bigger then me" גם חמוד מאוד ו- "Witness" שהוא שיר הנושא של האלבום שפותח אותו גם הוא לא מאהבים עלי, אבל גם הוא מאוד חמוד ומתאים לוויב של האלבום. אוהב את הפזמון שלו.
הסיבה שלא הולך לקייטי פרי בגדול היא שהיא בעצמה לקחה סיכון אבל לא לקחה אותו עד הסוף. קייטי רצתה שינוי והלכה איתו לכיוון הלא נכון. קייטי יצרה אלבום סיינת'-פופ מעולה אבל לא שיווקה אותו כאחד כזה. קייטי הביאה מעצמה די הרבה אבל לא דאגה להראות לנו את זה.
מבחינה מסחרית, כן, הצעדים שהיא בחרה היו נכונים. אבל לדעתי אמן צריך להיות מוערך קודם כל לפני שהוא טוב מסחרית. הטוב מסחרית הזה יעלם במהרה כמו שזה נעלם אצל קייטי פרי. הוא צריך להיות מוערך כדי שהמסחר יהיה יציב וטוב לאורך טווח. עדיף שהוא יהיה מוערך וימכור מיליון אלבומים, וכן גם באלבום שלאחר מכן, מאשר לא מוערך וימכור ארבעה מיליון ובאלבום הבא יתקשה להגיע למיליון כי בארה הקודם הקהל היה שם בשבילו והקהל לא שם בשבילו כרגע. הקהל אף פעם לא נשאר! אמן צריך לשמור לעצמו את המעגל הנכון ומשם להתפתח. אם מסתמכים על הקהל המזדמן כל הזמן אין פלא שיכולה להיות ירידה דראסטית בהצלחה של האמן. הקהל המזדמן הולך לפי הסאונד העכשווי, לא לפי האמנים בו בסאונד העכשווי. הם לויאלים לסאונד והולכים אל מה שעושה להם כיף, לא על האמנים שעשו להם כיף לפני כמה שנים.
אם קייטי הייתה רוצה להביא ארה מעניין ויותר 'ריסקי' היא הייתה צריכה לשחרר את Swish Swish כסינגל בכורה, את Mind Maze כפרומו ואת Deja vu כסינגל שני ורק לאחר מכן את האלבום. לשירים האלו יש סאונד שלגמרי מציג את העשיה באלבום, וקייטי לא בדיוק הראתה את מה שקורה בתוך האלבום עם שני הסינגלים הראשונים. עם זאת, אני מאוד מעריך אותה שהיא לגמרי לא חזרה בעצמה והאמינה במה שעושה ושחררה את האלבום למרות שבארה"ב רמת ההתעניינות בה נורא נמוכה, בשונה מאמניות אחרות שמשחררות כמה סינגלים לפני האלבום, רואות שזה לא מצליח ורצות לגנוז ולעשות אחד חדש. האלבום זמין בערוץ הרשמי של קייטי לשמיעה בחינם.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה